<h1>המנהיג הלכ' צום כפור</h1>
<h2>דף לו:</h2>
ונהגו לומ' הווידויי' בקול רם, והציבור השומעי' היאך היה כהן גדול אומ' היו כורעי' ומשתחווי' ונופל' על פניהם כשהיו שומעי' את שם המפורש היוצא מפי כהן גדול בתשובה וגו', ביומ' [ל"ו ע"ב] פ' אחרון כיצד מתודה אדם אנא י' עויתי ופשעתי וחטאתי דברי ר' מאיר וחכמ' אומ' חטאתי ועויתי ופשעתי, אמ' רבה ב"ר שמואל אמ' רב הלכה כחכמ', פשיטא יחיד ורבים הלכה כרבים, מהו דתימ' מסתבר טעמ' דר' מאיר דקא מסתייעי ליה קראי קמ"ל, ואינון קראי נושא עון ופשע וחטאה וה(מ)תודה עליו את כל עונות בני ישראל ואת כל פשעיה' לכל חטאת' וגו', ההוא דנחית קמיה דרב ועבד כר' מאיר, אמ' ליה שבקת רבנן ועבדת כר' מאיר, א"ל אנא כר' מאיר סבירא לי כדכתי' בספר אוריית' דמשה. בהלכות (פסוקות) [פסקי] כרבנן, וכן כת' רב פלטוי, אך רבי' חפץ ורבי' סעדיה פסקו כר' מאיר מההוא דנחית קמיה דרב ועבד כר' מאיר ושתיק ליה רב דאלמא רב דפסק כחכמים הדר ביה והכין מסתבר.
<h2>דף עג:</h2>
יום הכפורים אסור באכילה ובשתיה וברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה, המלך והכלה ירחצו את פניהם והחיה תנעול את הסנדל דברי ר' אליעזר וחכמים אוסרין, והלכה כר' אליעזר דיהיב טעמא הכי, המלך דכתיב מלך ביפיו תחזינה עיניך, כלה מאי טעמא אמר רב כדי שלא תתגנה על בעלה ועד אימת מיקרייא כלה עד שלשים יום. ומיבעי ליה לאיניש ליקורי ליומא דכפורי בכסות נקייה דאמר ליה ריש גלותא לרב המנונא מאי דכתיב לקדוש ה' מכובד, א"ל זה יום הכפורים שאין בו לא אכילה ולא שתיה, אמרה תורה כבדהו בכסות נקייה. והחיה תנעול את הסנדל מאי טעמא משום צנה, שמואל אמר כל מחמת עקרב שרי. והני חמשה עינוין דמתניתין אסמכינהו רבנן אקראי דכתיב (כי) ביום הכפורים שבת שבתון, שבת שבתון, ובעשור, ואך בעשור, והיתה זאת לכם לחקת עולם, ושתיה בכלל אכילה היא דכתיב ואכלת לפני יי' אלקיך מעשר דגנך תירושך ויצהרך וכתוב אחד אומר ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך בבקר ובצאן וביין ובשכר וכו', וכולהו ילפי להו מקראי, אכילה ושתיה כתיב הכא תענו את נפשותיכם וכתיב התם ויענך וירעיבך מה להלן עינוי דרעבון אף כאן עינוי דרעבון. רחיצה דכתיב ולאביתר הכהן אמר המלך ענתות לך על שדך וכו' וכתיב כי אמר[ו] העם רעב ועיף וצמא במדבר, רעב מלחם וצמא ממים עיף מרחיצה וכתיב מים קרים על נפש עיפה ואם נאמר משתיה הוה כתב בנפש, ואיקרי עינוי דכתיב וכי התענית בכל אשר התענה אבי, סיכה דכתיב לחם חמודות לא אכלתי ובשר ויין לא בא אל פי וסוך לא סכתי וכי התענית בכל אשר התענה אבי [וכתיב אשר נתת לבך להבין ולהתענות וגו']. נעילת הסנדל דכתיב ודוד עולה במעלה הזיתים עולה ובוכה וראש לו חפוי והוא הולך יחף ואיקרי עינוי דכתיב וכי התענית בכל אשר התענה אבי. ותשמיש המטה דכתיב אם תענה את בנותי אם תענה מתשמיש וכו'.
וביום הכפורי' לישב על גבי כרים וכסתות ומצעות נאות אין בו איסור ועבירה ובלבד שיהו רוב ציבור יושבי' עליהם, אבל מיעוטן לא מפני המחלוקת, כך מצאתי.
וכל מי שאוכל ביום זה כשיעור כותבת גדולה שהוא פרי תמרה או ששותה מלא לוגמיו של מים או מא' מכל מיני משקין מתחייב כרת דאמרינן האוכל ביום הכפורים ככותבת גסה וגרעינתה או ששותה מלא לוגמיו של מים או מאחד מכל מיני משקים נתחייב כרת, וכל דבר אוכל המזיקו באוכלו אם עבר ואכלו פטור, וכן משקה, דאמרינן [פ' ע"ב] האוכל אכילה גסה ביום הכפורים פטור ודוקא שהוזק מאותה אכילה, ואמרינן [פ"א ע"ב] נמי כס פלפלי ביומא דכפורי פטור פירוש שהוא מזיק לו. ותינוק כל זמן שלא הגיע בכלל י"ג שנה ויום אחד ותינוקת בכלל י"ב שנה ויום אחד אם אכלו ביום הכפורים אינן חייבים כרת הא אם הגיעו חייבים כרת. ואמרינן [פ"ב ע"א] תינוק בן תשע בן עשר מחנכין אותו שעות בן י"א משלימין מדרבנן בן י"ב משלימין מדאורייתא, וכן בתינוקות.
<h2>דף עז:</h2>
ת"ר ההולך להקביל פני רבו או פני אביו או מי שהוא גדול ממנו בחכמה עובר במים (על) [עד] צוארו ואינו חושש, איבעיא להו הרב אצל תלמיד מאי ולא איפשט ואזלינן לחומרא, רב שרא להו לבני עבר ימינא למיעבר לנטורי פירי, א"ל אביי לרבא תניא דמסייע לך שומרי פירות עוברין עד צוארן במים ואין חוששין.
רב יוסף שרא להו לבני בית רכב למיעבר למיתי לפירקא ולמיזל נמי כדי שלא תהא מכשילן לעתיד לבא. ולמיעבר למשאל שמעתא עובר ובלבד שלא יוציא ידו מחת חיפת חלוקו, ובשבת עובר דרך מלבוש ובמנעל אבל בסנדל לא. ואסור לישב בטיט המטפחת ביום הכפורים.
<h2>דף עח.</h2>
רב יהודה מצטנן בקרא דמותר להצטנן בפירות, רבה מצטנן בינוקא, רבא מצטנן בכסא דכספא, וה"מ חסיר אבל מלייא אסור דילמא אתי לאיזדרבויי.
ואמ' בסוף יומא, כך היה מנהגו שלר' יהושע בן לוי, ערב יום הכפורי' מביאין לו מטפחת ושורה אותה במים ועושה אותה כמין כלים נגובים, ולמחר מקנח בה פניו ידיו ורגליו, וערב ט' באב מביאי' לו מטפחת ושורה אותה במים ולמחר מקנח בה פניו ידיו ורגליו. פי' כמין כלים נגובים דעצר לה שלא יבוא לידי סחיטה. ומצ' בירוש' בסוף יומא, ערב יום הכפורים מביאין לו מפה ומרחיץ את ידיו ומקנחו במפה, למחר מעבירה על גבי עיניו ואינו חושש, ובערב ט' באב רוחץ את ידיו ומעבירם על עיניו. סוף הירושל' חולק ואינו עיקר, דאמ' בבבלי אסור לאדם להושיט אצבעו במים בט' באב כדרך שאסור להושיט ביום הכפורי'. אב"ן. ואדם שאין דעתו מיושבת עליו והוא אסטניס כל השנה עד שירחץ פניו וידיו במים מותר, בשם גאון ז"ל. ואם היו ניצוצות שלמימי רגלים ניתזין על רגליו מותר לרחצן ולשפשפן בידיו, כדתנן [כ"ח ע"א] זה הכלל היה במקדש כל המיסך רגליו צריך טבילה, וכל המטיל מים טעון קידוש ידים ורגלים, ואמרי' [כ"ט ע"ב] בשלמ' מי רגלים משום ניצוצות אלא ידים למה, אמ' רב אשי זאת אומרת מצוה לשפשף. וביום הכפורי' התירו לקנח בכלים נגובים אבל להדיח ידיו לא התירו, ובאשה [ע"ז ע"ב] הוא שהתירו להדיח ידים לתת פת לתינוק, משום שובתא, הוא רוח רעה השורה על הידים ומקפדת עד ג' (ימי') פעמים, וכן גזרו חכמי' על שמאי להדיח בשתי ידיו ולהאכיל לתינוק הא לאו הכי אסור.
<h2>דף עח:</h2>
לא יטייל אדם בקורדסין בתוך ביתו, אבל הוא מטייל באנפלייא שלבגד, אבל סנדל ומנעל ובאנפלייא שלעור לא יטייל בהן מבית לבית ולא ממטה למטה. ירושלמי, [יומא פ"ח ה"א] אית תנא דתני יוצאין באנפלייא ביום הכפורי', ואית תנא דתני אין יוצאי' [מאן דתני יוצאין] באנפלייא שלבגד, ומאן דתני אין יוצאי' באנפליי' שלעור, ר' יצחק בר נחמן סליק לגבי ר' יהושע בן לוי בליל צומא רבה, נפיק לגביה לביש סולייסא, א"ל מהו אנן א"ל אסטיניס אני, חד תלמיד' דר' מנא אורוי לחד מן קרבוי דנשי למלבש סולייסא אמ' ליה מאן הדא דר' יהושע בן לוי אסטיניס הוה.
ולעניין נעילת הסנדל, כל מידי דתענוג בלא מנעל שרי, כי הא דרבה בר רב הונא כריך סודרא אכרעיה ונפיק, וסנדל שלשעם בין בכפור בין בתעני' ציבור מותר. רב יהודה נפיק בדהיטני, פי' מנעל שעושין מן קש שלחיטים, אביי נפיק בדהוצי, רבה נפיק בדיבלי, הוא עשב, (ש)נמצא שכל מנעל שאינו שלעור מותר לצאת בו. ומעתה הבתי שוקים שלבגד מותר לצאת בהן בין ביום הכפורי' בין בט' באב בין באבל דלאו מנעל הם, ואינו אסור כי אם במנעל שלעור. ואמרי' בירוש', [פ"ח ה"א] יוצאין באנפלייא שלבגד. וכת' רב אחא משבחא ובהלכו' גדולות, דאי צריך איניש למיפק בדוכתא דשכיחי נחשים ועקרבים והוא דחיל למיזל תמן בלא מסאני שרי למכרך מידי אכרעי כי הני דאמרן לעיל דלא ליתזק, אבל מסנאי בין דמפנק בין דלא מפנק אסור, ע"כ. ולא היא דאמ' שמואל כל שהוא מחמת סכנת עקרב מותר, ועל כרחיך אף במסנאי קאמ', דהא בהני דאמרן לעיל אף בלא סכנה שרי למפק בהו לכתחילה, הרב ר' יצחק בן גיאת, וכן עיקר.
<h2>דף פב.</h2>
ומאכילין חולה ומעוברת המסוכנים ביום הכפורים בין על פיהם בין על פי הרופאים, שני רופאים זה אומר צריך וזה אומר אין צריך ואפילו החולה עצמו אומר אינו צריך שומעין לזה שאומר צריך, וכל שכן שאם החולה אומר צריך ששומעין לו, ואפילו בקשו דבר האסור באכילה נותנים להם דאמרינן עוברה שהריחה בשר קדש או בשר טמא תוחבין לה כוש ברוטב אם נתיישבה דעתה מוטב ואם לאו מביאין לה רוטב עצמו אם נתיישב דעתה מוטב ואם לאו מביאין לה שומן עצמו שאין דבר עומד בפני פיקוח נפש חוץ מג' דברים שמוטב שימות בהן או יהרג ואל יעבור, ואלו הן ע"ז וג"ע וש"ד כדמוכח במסכת פסחים אבל כל דבר חוץ מאלו אינו עומד בפני פיקוח נפש דכל ספק נפשות להקל.
<h2>דף פג.</h2>
מי שאחזו בולמוס מאכילין אותו דבר טמא עד שיאורו עיניו, מי שנשכו כלב שוטה אין מאכילין אותו מחצר כבד שלו ור' מתיא בן חרש מתיר ויחיד אצל רבים הוא והלכה כרבים, ועוד א"ר מתיא בן חרש החושש בפיו מטילין סם בשבת וקיימא לן כוותיה בהא דלא פליגי רבנן עליה בהא דהא ר' יוחנן חש בצפדנא ועבד ליה סם בשבת והוא חולי שמתחלת בפה וגומרת בבני מעים מאי סימנא רמי דמא מככיה ואתי ליה דמא מדדריה פירוש הבשר שבין שיניו, והיינו טעמא דקתני מטילין לו סם בשבת משום דה"ל ספק נפשות וכל ספק נפשות דוחה את השבת לאייתוי ספק שבת אחרת, היכי דמי כגון דאמדוה לתמניא יומי ויומא קמא דשבתא מהו דתימא לעכביה עד לאורתא כי היכי דלא ניחיל עליה תרי שבתא קמ"ל.
מי שנפלה עליו מפולת ספק הוא שם ספק אינו שם ספק חי ספק מת ספק נכרי ספק ישראל מפקחין עליו [מצאוהו חי מפקחין עליו] ואם מת יניחוהו, מצאוהו חי פשיטא לא צריכא לחיי שעה. ת"ר עד היכן הוא בודק עד טבורו וי"א עד חוטמו בדק ומצא עליונים מתים לא יאמר כבר מתו התחתונים, מעשה היה ונמצאו העליונים מתים והתחתונים חיים, אמר רב פפא מחלוקת ממטה למעלה אבל מלמעלה למטה כיון דבדק ליה עד חוטמו תו לא צריך דכתיב כל אשר נשמת רוח חיים באפיו, ומנא לן [דפיקוח] נפש דחי שבת דכתיב אשר יעשה אותם האדם וחי בהם ולא שימות בהם.
<h2>דף פד:</h2>
תניא נמי הכי מחממין חמין לחולה בשבת בין להשקותו ולהברותו ואין אומרים נמתין לו עד שיבריא אלא מחמין חמין לחולה בשבת מיד, וספיקו דוחה שבת ולא ספק שבת זו בלבד אבל אפילו ספק שבת אחרת ואין עושים דברים הללו לא ע"י גוים ולא ע"י קטנים אלא ע"י גדולי ישראל ואין אומרים לעשות דברים הללו לא ע"י נשים וע"י כותים מפני שמצטרפי לדעת אחרת. ת"ר מפקחים פיקוח נפש בשבת והזריז הרי זה משובח וא"צ ליטול רשות מבית דין, כיצד ראה תינוק שנפל לים פורש מצודה ומעלהו והזריז הרי זה משובח ואינו צריך ליטול רשות מבית דין ואע"ג דקא צייד כוורי. ראה תינוק שנפל לבור עוקר חוליא ומעלהו והזריז הרי זה משובח ואינו צריך ליטול רשות מב"ד ואע"ג דקא מתקן דרגא לחול(יא). ננעלה דלת לפני תינוק שובר הדלת ומוציאו והזריז הרי זה משובח ואינו צריך ליטול רשות מבית דין ואע"ג דקא מיתבר ליה סיפי. מכבין ומפסיקין מפני הדליקה והזריז הרי זה משובח ואינו צריך ליטול רשות מב"ד ואע"ג דקא מכיך מכוכי, וצריכא דאי אשמעינן ים משום דאי לא מסיק ליה מיית אבל בור איפשר דיתיב אפומא דבירא ומשביש ליה, ואי אשמעינן בור משום דקא מבעית אבל דלת איפשר דיתיב בהאי גיסא ומשכש ליה באמגוזי צריכא. מכבין ומפסיקין למה לי א"ר אלעזר לא נצרכה אלא לחצר אחרת, אמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל לא הלכו בפיקוח נפש אחר הרוב היכי דמי אילימא דאיכא ט' ישראל וגוי א' הא רובא ישראל נינהו, אי נמי מחצה על מחצה ספק נפשות להקל ואלא דאיכא ט' גוים וא' ישראל הא נמי פשיטא דהוה ליה קבוע וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי לא צריכא דפריש חד מינייהו ואזל לחצר אחרת מהו דתימא כל דפריש מרובא פריש ולא מפקחינן קמ"ל אין הולכין בפיקוח נפש אחר [הרוב]. איני והא"ר יוחנן אפילו תשעה גוים וישראל אחד באותו חצר מפקחים בחצר אחרת אין מפקחין לא קשיא הא דפריש כולהו הא דפריש מקצתייהו.
<h2>דף פה:</h2>
חטאת ואשם ודאי מכפרין, מיתה ויום הכפורים מכפרים עם התשובה, ותשובה מכפרת על עבירות קלות על עשה ועל לא תעשה שניתק לעשה ועל החמורות הוא תלוי עד שיבא יוה"כ ויכפר, שאל ר' מתיא בן חרש ברומי (אמר לו) שמעת ד' חלקי כפרה שהיה ר' ישמעאל דורש א"ל ג' הן ותשובה עם כל אחד ואחד, עבר אדם על מצות עשה אינו זז משם
עד שמוחלים לו מיד שנאמר שובו בנים שובבים, עבר על מצות לא תעשה ועשה תשובה תשובה תולה ויה"כ מכפר שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם, עבר אדם על כריתות ומיתות ב"ד ועשה תשובה תשובה ויום הכפורים תולין ויסורין ממרקין שנאמר ופקדתי בשבט פשעם וגו', אבל מי שיש בידו חילול השם אין כח (בידו) [בתשובה] לתלות ולא ביוה"כ לכפר ולא ביסורים למרק אלא כולן תולין ומיתה ממרקת שנאמר ונגלה באזני ה' צבאות אם יכופר העון הזה לכם וגו', היכי דמי חילול השם אמר רבא כגון אנא אי שקילנא בשרא מבי טבחא ולא יהיבנא דמי לאלתר, ור' יוחנן אמר כגון אנא דמסגינא ד' אמות בלא תורה ובלא תפילין, רב עמרם בר יצחק אמר כגון דאמרי אינישי שרא ליה מריא לפלניא, רב יצחק בר אבדימי אמר כגון שחביריו בושין משמועתו.
האומר אחטא ואשוב [אחטא ואשוב] אין מספיקין בידו לעשות תשובה, אחטא ויוה"כ מכפר אין יום הכפורים מכפר, עבירות שבין אדם למקום יום הכפורים מכפר עבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכפורים מכפר עד שירצה את חבירו, אמר רב יצחק [כל] המקניט את חבירו אפי' בדברים צריך לפייסו שנאמר אם ערבת לרעך תקעת לזר כפך נוקשת באמרי פיך נלכדת באמרי פיך עשה זאת אפוא בני והנצל [וגו'] לך התרפס ורהב רעך אם יש לו ממון בידך התר לו פסת יד ואם לאו הרבה עליו רעים. אמר רב יהודה וצריך לפייסו בשלש חבורות של שלשה שלשה בני אדם שנאמר ישור על אנשים ויאמר חטאתי וישר העויתי ולא שוה לי. ואם מת א"ר יוסי בר חמא מביא עשרה בני אדם ומעמידן על קברו ואומר חטאתי לה' אלקי ישראל ולפלוני זה שחבלתי בו. אמר ר' יוסי בר חנינא [כל] המבקש מטו מחבירו אל יבקש יותר משלשה פעמים שנאמר אנא שא נא ועתה שא נא, [ודוקא חבירו אבל] לאב ולרבו עד דמפייס ליה. עד כאן דברי רבינו יצחק האלפסי.
<h2>דף פו.</h2>
ת"ר בזמן שאדם שונה וקורא ודבורו בנחת עם הבריות ומשאו ומתנו בשוק נאה ונושא ונותן באמונה מה הבריות אומרות עליו אשרי פלוני שלמד תורה אשרי אביו ואשרי רבו שלמדוהו תורה אוי להם לבני אדם שלא למדו תורה פלוני שלמד תורה ראית כמה יפים דרכיו וכמה מתוקנים מעשיו עליו הכתוב אומר ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר, ובזמן שאדם שונה וקורא ואין דבורו בנחת עם הבריות וגו' מה הבריות אומרות עליו אוי לו לפלוני שלמד תורה אוי להם לאביו ולרבו שלמדוהו תורה אשריכם לבני אדם שלא למדו תורה פלוני שלמד תורה ראיתם כמה מכוערים מעשיו וכמה מקולקלים דרכיו עליו הכתוב אומר באמור להם עם ה' אלה ומארצו יצאו. א"ר חנינא גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד שנאמר שובה ישראל עד ה' אלקיך. וא"ר לוי גדולה תשובה שמביאה רפואה לעולם שנאמר שובו בנים שובבים ארפא משובתם, היכי דמי [בעל] תשובה כגון שבא דבר עבירה לידו ופירש, מחוי רב יהודה באותו מקום ובאותו הפרק ובאותה אשה.
<h2>דף פו:</h2>
אמר רב יהודה רב רמי כתיב מכסה פשעיו לא יצליח וכתיב אשרי נשוי פשע כסוי חטאה, לא קשיא כאן בעבירות שבין אדם למקום הא בעבירות שבין אדם לחבירו. תניא עבר אדם עבירה פעם אחת מוחלין לו שניה מוחלין לו שלישית אין מוחלין לו שנאמר הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר, והתניא ג' מוחלין לו ד' אין מוחלין לו, לא קשיא הא ביחיד הא בציבור. גרסינן בפרק סדר תעניות ת"ר אדם שיש בידו עבירה ומתודה ואינו חוזר בה למה הוא דומה לאדם שתפש השרץ בידו שאפילו טובל בכל מימות שבעולם לא עלתה לו טבילה זרקו מידו עלתה לו טבילה שנא' ומודה ועוזב ירוחם.
תניא עבירות שהתודה עליהן יו"כ זה לא יתודה עליהן ביו"כ אחר ואם שנה בהן צריך שיתודה עליהם ואם לא שנה עליהן ומתודה עליהן עליו הכתוב אומר ככלב שב על קיאו כסיל שונה באולתו, ר' אליעזר אומר כל שכן הרי זה משובח דכתיב כי פשעי אני אדע וכו' אלא מה אני מקיים ככלב שב על קיאו כדרב הונא דא"ר הונא כיון שעבר אדם עבירה פעם אחת ושנה בה הותרה לו הותרה לו סלקא דעתך אלא אימא נעשית לו כהיתר. וצריך לפרוט את החטא שנאמר אנא חטא העם הזה ויעשו להם אלהי זהב דברי ר' יהודה בן בבא ר' עקיבא אומר אינו צריך אלא מה אני מקיים ויעשו להם אלהי זהב כדר' ינאי דא"ר ינאי אמר משה לפני הב"ה רבש"ע כסף וזהב שהשפעת לישראל עד שבלו שפתותם מלומר די הם גרמו לעשות להם אלהי זהב. מפרסמין את החנפים מפני חילול השם שנאמר ובשוב צדיק מצדקתו ועשה וגו'. כל המזכה את הרבים אין מספיקין בידו לעבור עבירה כדי שלא יהו תלמידיו נוחלין העולם [הבא] והוא יורד לשאול שנא' [כי] לא תעזוב נפשי לשאול לא תתן חסידך לראות שחת, וכל המחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה שלא יהיו תלמידיו יורדין לשאול והוא נוחל העולם הבא שנאמר אדם עשוק בדם נפש עד בור ינוס אל יתמכו בו.
<h2>דף פז:</h2>
וכת' רב עמרם ז"ל, שכך מנהג ערב יום הכפורי' מו' שעות ולמעלה אדם הולך לבית הטבילה וטובל. ואין לברך על הטבילה, וכ"ש על הרחיצה, מי שרוחץ בט' קבין הואיל ואינה מצוה בזמן הזה, אבל טבילה שהיא מצוה כגון יולדת ונידה וזבה מברכין ואחר כך טובל, ודאמ' [פסחים ז' ע"א] כל המצוות כולן מברך עליהן עובר לעשייתן חוץ מן הטבילה רבנן קשישי בטבילת גר ועבד דלא חזו קודם טבילה.
כתב רב עמרם גאון ז"ל, כי בערב יום הכיפורי' אין אנו רשאין להטמין את החמין, שלא תיקנו חכמי' להטמין את החמין בע"ש אלא לכבוד השבת, וזה נמצא כאילו מטמין לכבוד החול, שהוא מוצאי התענית. ורב נטרונאיי כת', הטמנת ע"ש הוצרכה לכבוד השבת, אלא להטמין ע"ש למוצאי שבת למה הוצרכה יתקן כל צורכו למוצאו שהוא חול, אבל איסור אין בו, ואין ממחין ביד העושה. ומנהג צרפת ופרובינ' הוא להטמין, ומנהג כשר הוא שאם לא יעשו כן יהיו בני האדם בהולים ויגיעי' ויקצרו את התפי' למהר ולבשל ולא יוסיפו מחול על הקודש, וגם הילדים יאכלו מבעוד יום שלא יוכלו להתאחר עד התר שלם וכשימצאו הכל מתוקן לסעודה לא יבואו לידי חשש איסור ושלום. אב"ן.
ולפני הסעודה מתוודה לאחר תפילתו, דתנייא מצות וידוי ערב יום הכפורי' עם חשיכה אבל אמ' חכמי' מתוודה אדם קודם שיאכל וישתה שמא תטרף דעתו עליו. ואע"פ שהתוודה ערבית מתוודה שחרי' ומוסף, ומנחה, ונעילה, דתנייא אור יום הכפורי' מתפלל שבע ומתוודה, מוסף מתפלל שבע ומתוודה, מנחה מתפל' שבע ומתוודה, נעילה מתפ' שבע ומתוודה, וחותם בוידוי דברי ר' מאיר, וחכמי' אומ' אם בא לחתום חותם בוידוי. למדנו מזה דבין לר' מאיר בין לרבנן יכול לחתום בוידוי ולומ' בא"י האל הסולחן, כאשר כתו' בסידורים ישנים. אך הרב רבי' סעדיה ז"ל נ"ע כתב, שכל מי שחותם בוידוי טועה הוא, וכן מנהג כל ישראל שלא לחתום, ולא ידעתי למה אינן חותמי', וכמדומה שכך שמעתי בשם רבי' יעקב בצרפת לחתום בה. אב"ן.
וכת' רב עמר', שיש מקומות ששליח ציבור לפני התפילה אומר כל נדרי ואומ' שהחיינו לפי שאין כוס בליל כפור לאומרו, אבל שדרו ממתיב' הקדושה שמנהג שטות הוא לומ' כל נדרי'. וכן כת' רב סעדיה לומ' כל נדרי', ובסוף דבריו אמ' דכי תקין רבנן כל נדרי לעדה ששגגה ואסרה אסר על נפשה בשבועה בבית הכנס' כגון נדרי אונסין ושגגת ציבור כדכתי' ואם כל עדת ישראל ישגו וגו', אבל מי שנשבע כל השנה להתיר שבועתו ולבטלה לא. וכת' רב נטרונאי, אין נוהגין לא בשתי ישיבות ולא בבבל להתיר נדרי' לא בר"ה ולא בכיפור, אך שמענו שיש מקומות שאומ' כל נדרי' ולא שמענו מרבותי'. ומנהג ספרד וצרפ' ופרובינ' לומ' כל נדרי' ג' פעמ'. ורבי' יעקב הגיה בו לומ' מיום הכיפו' הזה עד יום הכיפו' הבא עלינו לטובה. דהכיא אית' בנדרי' פרק ד' נדרים, [כ"ג ע"ב] הרוצה שלא יתקיימו נדריו יעמוד בר"ה ויאמ' כל נדרים שאני עתיד לידור כל השנה הרי הן בטלין ובלבד שיהא זכור בשעת הנדר, ואקשינ' אי זכור בשעת הנדר עקריה לתנאיה וקיימיה לנדריה, אמ' אביי תני ובלבד שלא יהא זכור בשעת הנדר, (רבה) [רבא] אמ' כגון דאתני בר"ה ולא ידע ממאי אתני ונדר ונזכר בשעת דאתני ואמ' בשעת נדרו שעל דעת ראשונה אני נודר אין בו ממש ותנאו קיים, לא אמ' על דעת ראשונה אני נודר בטל תנאו וקיים נדרו, רב הונא בר חיננא סבר למדרשיה בפרקא, אמ' ליה (רבה) [רבא] תנא מסתם לה סתומי כדי שלא ינהגו קלות ראש בנדרי' ואת דרשת ליה בפירקא. הא למדת דאף דאתני מעיקרא לא סבר רבא לאורויי, וכ"ש נדרי' ושבועות שעברו כבר שאין מתירין ואין מורין להיתיר ואין התרה מועלת להן למי שהתנה אחר נדרו שיהא בטל כלל, הילכך אין ראוי לומ' התרה זו כלל, הרב אבן גיאת. וכת' רבי' האיי שהלכה כרבא דמחמיר, לפיכך אין אנו נוהגין כמשנה זו ואין אנו מפירין ומתירין נדרי' לא בר"ה ולא בכיפור, ולא שמענו מרבותי', אף אתם החמירו על עצמכם ולא תשנו ממנהג הישיבות.
ורבי' יעקב כתב בכל נדרי ש(ה)אומ' בליל הכיפור הגיה אבא מרי ז"ל מיום הכיפורי' זה עד יום הכיפו' הבא עלינו לטובה כולהון דאי חרטנא בהון כו', וכן עיקר, והאומ' מיום הכיפו' שעבר עד יום הכיפו' הבא עלינו [לטובה] כולהון דאי חרטנא בהון טועה שאי איפשר לו להתיר לעצמו ובלא חרטא דמעקרא, ובלא יחיד מומחה או ג' הדיוטות, ועוד דהלכה כרב פפא דהוא בתרא דאמ' בפ' השולח גט [גיטין ל"ה ע"ב] שצריך לפרט את הנדר, אלא כהגהת אבא מרי עיקר. וסמך לסמך בפ"ד נדרי', [כ"ג ע"ב] הרוצה שלא יתקיימו נדריו שלכל השנה יעמוד בר"ה וכו' לעיל דלא דמי להאי דאמ' לעיל לאומרו בפני חבירו כל דברים וכו', דהתם ודאי לא מבטל לתנאיה דידים מוכיחי' שלבטל הנדר שאחריו הוא מתכוון ואמ' אביי תני וכו' לעיל, וכן הלכ' דשיטת התלמוד ודברי אביי מוכיחי' כך, ורבינא ורבא דמשנו שנוייא אחרינא לא פליגי אתלמודא אלא סברי דלא צריך לשנוי כדאביי כדקאמשני גבי שבועות דפי' אביי באומ' שבועה שראיתי ופריך רבא והא דומייא דנדר קתני אלא אמ' רבא באומ' [י]אסרו כו' אם לא ראיתי, ו[א]אביי לא פליג אלא דבעי לאוקמיה לישנא דאם לא ראיתי ורבא אמ' הב"ע דתני כו' ולא ידע אם התנה או מדברי' שחבירו לכל העולם אך משאר דברי' והשתא קא נדרי או זכור בשעת הנדר ואמ' על דעת כו' לעיל שאדבר זה תחיל' הנדר לית ביה משש, ואי לא אמ' על דעת וגו' לכשיזכור לדבר זו בטליה לתנאיה שהיה זכור ולא חשש וקיים נדרו, ולרבא אפי' לא אמ' או אין זכור בשעת הנדר בטליה לתנאיה וקיימיה לנדריה, ובהא מודה לאביי וליכא מאן דפליג כי אין זכור מתנאו כלל נדריה לית ביה מששא.
ונהגו לומ' הווידויי' בקול רם, והציבור השומעי' היאך היה כהן גדול אומ' היו כורעי' ומשתחווי' ונופל' על פניהם כשהיו שומעי' את שם המפורש היוצא מפי כהן גדול בתשובה וגו', ביומ' [ל"ו ע"ב] פ' אחרון כיצד מתודה אדם אנא י' עויתי ופשעתי וחטאתי דברי ר' מאיר וחכמ' אומ' חטאתי ועויתי ופשעתי, אמ' רבה ב"ר שמואל אמ' רב הלכה כחכמ', פשיטא יחיד ורבים הלכה כרבים, מהו דתימ' מסתבר טעמ' דר' מאיר דקא מסתייעי ליה קראי קמ"ל, ואינון קראי נושא עון ופשע וחטאה וה(מ)תודה עליו את כל עונות בני ישראל ואת כל פשעיה' לכל חטאת' וגו', ההוא דנחית קמיה דרב ועבד כר' מאיר, אמ' ליה שבקת רבנן ועבדת כר' מאיר, א"ל אנא כר' מאיר סבירא לי כדכתי' בספר אוריית' דמשה. בהלכות (פסוקות) [פסקי] כרבנן, וכן כת' רב פלטוי, אך רבי' חפץ ורבי' סעדיה פסקו כר' מאיר מההוא דנחית קמיה דרב ועבד כר' מאיר ושתיק ליה רב דאלמא רב דפסק כחכמים הדר ביה והכין מסתבר.
וכת' רב עמרם ז"ל, שליח ציבור אומ' וידוי זוטא לאחר שסיים את תפילתו בקול רם להוציא את הרבי' ידי חובתן, ואומ' אבינו מלכינו, ואין נופלין על פניהן, וזה הווידוי זוטא לכל התפילות הכפורי' לבד מנעילה שאומ' אתה חונן. וכן מנהג כל ישרא' כרב עמרם, אך לפי ההלכה אינו כן, דת"ר מצות וידוי ערב יום הכפורי' כו', (והיאך) [והיכן] אומ' יחיד אחר תפילתו, ושליח צבור אומ' באמצע תפילה, מאי [היא] אבל חטאנו, אמ' בר המדורי, הוה קאימנא קמיה דמר שמואל והוה יתיב כי מטא שליחא דצבורא לאבל אנחנו חטאנו, קם אמינא, ש"מ עיקר ווידוי הכי הוא. למדנו מזה דוידוי מעומד ולא מיושב דהא קם ליה, ואע"פ שהתפלל צריך לעמוד כי שמע ליה משליחא דציבורא, ולעולם בכריעה כדאמרת לעיל. ורב היי ז"ל כת', שאין מנהג לשליח צבור להתוודות במנחה, ואם ירצה לומ' בברכת המרבה לסלוח הרשות בידו, אך לא שמענו (מנחה) [מנהג] זה, ואם מפני שאין בקיאין צריך להודיעם שכולן צריכי' להתוודות אחר תפילתן לפני סעודה המפסקת. ונפלאתי במה שכתב לא שמענו מנהג זה, והלא בהנחתא אמרנו לעיל שהשליח ציבור אומ' באמצע התפילה.
וכת' רב שרירא, שבשביל להסדיר תפי' הכפור לבני אדם שאינן בקיאין בה, אין לשליח צבור להשמיע קולו בעד שהוא מתפלל בלחש מוקולה לא ישמע, אך אחרי תפילתו שהוא מתפלל בקול רם להוציא את שאינו בקי יתפללו עמו אם ירצו.
ושליח ציבור יאמ' סליחות באמצע התפילה, ומתוודה מה אנו מה חיינו ומסיים התפילה ואומ' קדיש כולו. ואמ' רב עמרם ז"ל שלאחר כך נופלין על פניהן ומתחנני' ואומ' בקול רם אבינו מלכינו, ואנחנו לא נדע. ורבי' שרירא כת', לא שמענו מי שעשה כך, ואינו מנהג.
הכהנים נושאי' את כפיהן בנעילה כמו שנושאי' במוסף ובשחרי', אבל במנחה אין נושאי' דמנחה דשכיחא שכרות בכל יומא גזרינן דנעילה דלא שכיחא שכרות לא גזרינן, וכן כת' רב עמרם ז"ל. וכת' ששליח ציבור אומ' בנעילה פעמים כבמוסף, אבל בשחרי' ובמנחה אין צריך לאומרו.
אמרי' בעירובין פ' בכל מערבין, [מ' ע"ב] גבי קדוש על היין היכי נעביד לבריך עליה ושתי ליה כיון דקבל עליה איתסר ליה, לבריך עליה ולינחיה המברך צריך שיטעום, ליטעמיה ינוקא, דילמא אתי למיסרך, הילכך לא איפשר. ואם יבוא ברית מילה ביום הכיפורים או בט' באב או בשאר תעניות ציבור, כתב ר"ש ז"ל שיברך על הכוס ויניחינו עד מוצאי התענית ושתי ליה אבל לא לטעמיה לינוקא דילמא אתי למיסרך. ואין נר' דאם כן בליל הכיפור ליבריך עליה ולינחיה עד מוצאי התענית. אך מה ששמעתי בצרפ' בשם רבי' הקדוש ר' אליהו ב"ר יהודה ז"ל מן פריש העירה נר' על העיקר, והלכ' למעשה היו עושים על ידו בצרפת מזה להטעימו לתינוק ואין בזה חשש דאתי למסרך כלל אלא בקידוש צום כיפור שהוא בכל שנה ושנה, ואם בכל שנה יטעימנו לתינוק כל איש ואיש בביתו ודאי אתי למסרך, [אבל כשחל ברית מילה בתעני' צבור אם יטעימנו לתינוק לא אתי למסרך], דאולי לא יבוא בכמה שנים ברית מילה בתע' ציבור, דלא שכיח דאתי הילכך אין לחוש לכך וישר. אב"ן.
וכת' רב עמרם ז"ל, מיכאן אמ' ריש מתיבתא מנהג שלנו ובבית רבי' שבבבל לאחר סעודה המפסקת חוזרין למקדש מעט להתפלל ערבי' (מפני) [ולפני] פרישת שמע עומד שליח צבור ומברך שהחיינו, שמא אחד מן הקהל שלא בירך בביתו, והרשות ביד כל לברך בביתו כדאמ' בפ' (שני) [שלישי] דעירובין [מ' ע"ב] הלכת' אמ' זמן בליל כפור ובר"ה, וזמן אומ' אפי' בשוק. וכן כת' רב נטרונאיי, ששליח ציבור אומ' זמן להוציא את מי שלא בירך. וכת' רבי' סעדיה ז"ל, ורבי' היי ז"ל דבין יחיד בין צבור חייבים לברך שהחיינו אחר תפיל' ערבית. ונהגו רוב המקומות בספרד וכל צרפת ופרובינצ' לאומרו לפני התפילה כרב עמרם.
ומתחיל החזן והוא רחום, יסוד העמרמי כמנהג ספרד, שאומ' לעולם והוא רחום בערבי' ובשאר ארצות אין אומ' אותו כ"א בחול ומבואר במקומו. ברכו ושתים לפניה ושתים לאחריה וחותמ' פורש סוכת שלו' זה מנהג ספרד בימים טובים ולא בשבתו', ומנהג צרפת ובפרובינצ' אף בשבתות והטעם מבואר במקומו.
ומתפללין כר"ה בכל התפילו' מלוך, זולתי בהזכרת היום כיפור בברכה רביעית, ואחר מלוך אומ' מחול לעונותינו והשיאינו וחותם מלך מוחל וסולח כו', מלך על כל הארץ וכו', מתודה אחר תפילתו ווידוי זוטא, אבל אנחנו חטאנו, ווידוי רבא, על חט, ועל חטאים. ורב עמרם אומ' שאין אומ' יעלה ויבוא ולא מלוך, אלא מחול לעוונותינו ודברך אמת מלכינו וקיים לעד כו', ויום הכיפו'. וכן מנהג צרפת שלא לומ' מלוך אך אומ' יעל' ויבוא. ובספרד ובפרוב' אומר שניהן. ואם חל כיפור בשבת אומ' החזן אחר תפילה ויכולו ומעין שבע (ו)מגן אבות בדברו כשאר שבתות השנה וחותם מקדש השבת ואין צריך להזכיר יום הכיפורי', שאילמלא שבת אין שליח ציבור יורד לפני התיבה ערבית שליום הכיפורי' לומ' מעין שבע, בבמ' מדליקין, ואע"ג דבנעילה מדכרינן דשבתא התם היינו טעמ' דיום הוא שנתחיב בד' תפילות כדאמ' התם. ואחרי התפילו' אומרים סליחות ותחנונים.
בשחרית משכימי' לבית הכנסת ופותח החזן בברכות, וא"כ בזמירות של שבת ואומ' הודו ליי' קראו בשמו, תפילה למשה תפיל' לדוד שמעה יי' צדק, לדוד אליך יי' נפשי אשא, לדוד משכיל אשרי נשוי פשע, למנצח לדוד בבוא אליו נתן, לך דומיה תהילה, רצית יי' ארצך, הטה יי' אזנך, לדוד ברכי נפשי את יי', יי' אלהי גדלת מאד, אשא עיניי, שמחתי באומרי', ממעמקי', הללויה הללו את שם יי', וכל הזמירות. ופותח בברוך שאמ', ויש מוסיפין בו מעיניין הימי' לי"ט ושבת, וכן מנהג ספרד. ולא יתכן לשנות ממטבע שטבעו חכמ' בברכו' והמשנה לא יצא. אב"ן. (אין) [אך] המזמורי' אילו הנוספין ליום שנהגו בספרד מנהג כשר וטוב שיש מהן לעניין היום [ויש הצריכים ליום] שהרי דברי בקשה ותחנון הם. אב"ן.
וכת' רב עמרם, ויורד שליח ציבור לפני התיבה ואומ' נשמת, ואם יש מנהג ביוצר אור ובאהבת עולם ובאמת ויציב לומ' תוספת לעיניין היום הרשות בידו, וכן מנהג צרפת. וגם בשלש ראשונות ואחרונות יוכל אדם לשאול צרכי רבים [דלא ישאל אדם צרכיו לא בשלש ראשונות ולא בשלש אחרונות צרכי יחיד קאמ' אבל צרכי רבים] שואלין תדע דהא ג' ראשונות וג' אחרונות צרכי רבים נינהו כך פירשו כל הגאוני' ז"ל.
וכת' רב עמרם, ויורד שליח ציבור ואומ' מגן אבות ומחיה ומשולש, ושבח והודאה והזכרת זכות אבות ואומ' מעמד שיש בו ריצוי וסליחה ולא דבר קצוב הוא ולא שלחובה אלא מה שירצו הן להרבות או למעט וכן במוסף, ולפנינו אין אומ' אלא דבר מועט בג' ראשונות אבל סליחות ורחמ' חובת היום הם, וכשמגיע לפני יי' תטהרו, אומ' שבע סליחות ומתודה ג' פעמ'. וכת' רב סעדיה, יש שמוסיפין לאחר זכר ליציא' מצרים אבל אנחנו חטאנו, וכן כת' רבי' היי שכך מנהגם, ואין בכך הפסק ולא הפסד. ואחרי הווידוי והסליחות אומ' מחול לעוונותי'. וכן מנהג שמתוודה שליח ציבור עם הציבור ביחד וחוזר ומתוודה לבדו בקול רם להוציא את הרבי' ידי חובתן עד ג' פעמ'.
ואחרי התפילה מוציאין שתי תורות וקורין ששה באחרי מות פרש' קרבנות היום, ומפטיר קורא ובעשור לחודש ומפטי' בישעי' (עד) כי כה אמ' יי' רם ונישא עד כי פי יי' דיבר, לפי שכתו' בו הלא זה צום אבחרהו ולהכריז ולהזהיר על התשובה. אב"ן. ונפלאיתי על מה שהיו עושין במקדש למה אין אנו עושין כן דתנן [יומא ס"ח ע"ב] בא לו לקרות כהן גדול קורא, וקורא אחרי מות, ואך בעשור ובעשור שבחומש הפקודי' קורהו על פה, ואנו מדלגין אך בעשור שלא נקראת כלל בזמנה מה שאין כן בכל הפרשיות שבתורה הנקראי' בזמנן מתקנת משה, דכתי' וידבר משה את מועדי יי' וגו' שהיו קורין כל אחת בזמנה. אב"ן.
ואומ' תהיל' ומחזירי' ס"ת למקומו, ואומ' קדיש ולא כולו, ועומדין לתפיל' מוסף, ואומ' אבות וגבורות וקדושת ה', ובכן, ובכן, ובכן עד המלך הקדוש, אתה בחרתנו, ומפני חטאינו עד כהלכתן, יש אומ' כאן עלינו לשבח, מחול לעוונותי', ויש אומ' מלוך על כל, והשיאינו כי אתה סולחן. ולאחר שים שלו', ווידוי זוטא, ווידוי רבה. ויראה לי מנהג ספרד ופרובי' דאומ' מלוך, שהרי אמ' בפ"ב (דעירובין), [ערכין י' ע"ב, ר"ה ל"ב ע"ב] שלכך אין אומ' הלל בר"ה וכיפור, שהמלך יושב על כסא הדין וספרי מתים וחיים פתוחי' לפניו ואין בדין לומ' שירה, ואמ' בר"ה, בינוניי' תלויין ועומדי' מר"ה ועד י"ה זכו נכתבי' לחיים לא זכו נכתבי' למות, א"כ ראוי לומ' מלוך לפי שמלך העולם יושב על כסא המלוכה למשפט ולשפוט ולדין את בריותיו ושלו'. אב"ן.
ואם חל כיפור בשבת אומ' בכל התפילות ותתן לנו יי' א' באהבה שבתות למנוחה את יום המנוח הזה ואת י"ה הזה.
ושליח ציבור יאמ' בקול רם מגן ומחיה ומשלש, וכשמגיע לפני יי' תטהרו מתחיל רשות לסדר עבודה. ומנהג צרפת ופרובי' וספרד לומ' עלינו לשבח, אוחילה לאל, ואומ' סדר עבודה, והוידויי' שהיה כהן גדול מתודה בי"ה שהיה מזכיר את יי' י' פעמ' ביום ג' בכל ווידוי לג' הווידויים, ואחת בגורלות ליי חטאת, ושני הוודויי' בפרו ואחת בשעיר המשתלח ואומ' כך אנא י' עויתי וחטאתי ופשעתי לפניך אני וביתי ובני אהרן עם קדושיך, וא"כ אומ' אנא י' חטאו ועוו ופשעו לפניך עמך בית ישראל וכו', ואמ' רבי' היי ז"ל [אמ' אנא השם ולא אנא בשם ובלשון זה לא היה כהן גדול אומ'] אנא השם אלא שם המפורש שהוא בן מ"ב אותיות, ומצוי בישיבה וידוע לחכמ' והיה אומ' אותו י' פעמ' כמו שאמרנו, והכהני' והעם העומ' עד תטהרו.
ובמנחה קורין בעריות, והמנהג להודיע לרבי' ולהזהיר על העריות, וכל מי שיש בו מאלה יקבל על עצמו לפרוש מהן ולהתוודות עליהן ויתכפר לו, כך קיבלתי מרבותיי בצרפת. ואני מצאתי במדרש, למה קורין בעריות בכיפור, לומר רבון כל העולמ' הזכרתנו שלא לגלות ערוה אף אתה אל תגלה ערוותינו ביום הכיפורי' ותכפר לנו על כל פשעינו ותמחול ותסלח לכל חטאתינו. אב"ן הירח"י. וקורין ג' בעריות, ומפטי' ועלו מושיעי' ונבואת יונה שמדבר על התשובה, ומי אל כמוך כו', ושלישי הקורא הוא המפטיר, ומברך לפניה ולאחרי' כל הברכו' כדרך שחרית. יסוד העמרמי.
וכת' רב עמרם בתפיל' המנחה אין אומ' לפנינו לא סליחה ולא רחמ' אלא אחר סיום התפיל' יאמ' אבינו מלכינו. וכן אמ' רב סעדי' שאין אומ' סליחות ורחמ' כ"א בשחרית ונעילה. ובצרפ' נהגו כל ד' התפילות לומ' סליחות ורחמים וכן הדין והיו מחזירין לו י"ג פעמי' י"ג מידות בשחרית ובשאר תפילות שבע ולא ידעתי למה. אב"ן. ואמ' רב עמר' ורב נטרונא' ורב היי ז"ל, במנחה שליום הכפורי' ובנעילה אין אומ' שליח ציבור אתה כוננת וסדר עבודה ולא בשחרית אלא במוסף בלבד שמזכיר סדר עבודה, והודאֹת ווידויים כמו שהיה מזכיר כהן גדול, וכיון שהזכיר במוסף למה יחזור ויזכיר במנחה ובנעילה הילכך לא יזכור, וכן מנהג בשתי ישיבות. ולומ' סליחה במנחה הרשות בידו לפי שיום סליחה הוא, ובכל התפילו' ראוי לומר, ומנהג שלישיבה הא הוא שבשחרי' אומ' ה' סליחות, ובמוסף ז' ובמנחה ובנעילה שלש שלש, ואם יש פנאי אומ' ה'. וכן אמ' רב עמרם ז"ל שאין לומ' סדר עבודה כ"א במוסף בלבד, וכן כת' רבי' היי ז"ל שאין לומ' סדר עבודה אלא במוסף כמו שאומ' סדר תקיעות במוסף בר"ה, וסדר קורבנות היום שאין אומ' בשבתו' ובימי' טובי' וראשי חדשי' כ"א במוסף בלבד, אבל בבגדאד מתוך שהיה סדר עבודה חביב עליהם היו אומ' אותו גם בשחרי', וכמה גאוני' היו שם ולא יכלו להסיעם ממנהגם.
בנעילה כת' רב עמרם ז"ל פותח באשרי וסדר קדושה וקדיש, ועומדי' בתפי' לחש, ומתוודה לאחר תפי' ג' פעמי', וכשמגיע לאתה יודע רזי עולם יאמ' אתה נותן יד לפושעי', מה אנו מה חיינו כו', ובמקום זכרינו אומ' חותמינו לחיים, וחותמינו בספר, ובהודאה וחותם לחיים, ובשים שלום ניזכר וניחתם לפניך, ושליח ציבור אומ' באמצע התפי' במקום שאומ' אתה יודע ומסיים כי אתה סולחן לישראל, וחותם ויום הכפורי', אבל יחיד אסור לו לחתום בברכה בוידוי כך כתב רב עמרם ז"ל, וכבר כתבנו לעיל דבין לר' מאיר בין לרבנן יחיד יכול לחתום בווידוי. ויש שנהגו לאחר שמסיים תפי' מנחה אומ' קדיש ותהלה לדוד, וסומך תפי' מנחה לתפי' נעילה, כהפלגת מוסף מתפי' השחר כך הפלגת מנחה מנעילה, שאומ' תהלה לדוד ואין אומ' סדר קדושה אלא במנחה בלבד. כך ראיתי בצרפ' בסדר ר"ש ז"ל, וכן מנהג כל צרפת, וכן מנהג פרובינצ'. אב"ן.
ומדאמרי' בתעני' בריש פירקא דחסידי, [כ"ו ע"ב] והאידנא מאי טעמא פרסי כהני ידייהו במנחת' דתענית' ומפרקי' כיון דסמוך לשקיעת החמה מצלו לה כתפי' נעילה דמייא, למדנו מזה דזמן תפילת נעילה סמוך לשקיעת החמה הוא. ובירושל' בסוף יומא, מאי נעילה רב אמ' נעילת [שערי] שמים, ור' יוחנן אמ' נעילת שערי היכל, אחוה דרב אחא הוה צייר גולתיה דרב בצומא רבא, א"ל רב כדתחמי שמשא בריש דיקלי איתיהיב לי גולתיה דניצלי תפי' נעילה, מיחלפא שיטתיה דרב תמן אמ' נעילת שערי שמי', וכא[ן] (ו)אמ' נעילת שערי היכל, אמ' רב מתניא על ידי דהוה רב מאריך בצלותיה סגי הוה מגע לנעילת שערי' שמי'. למדנו מזה דכד הוי שמשא בריש דיקלי היינו נעילת שערי היכל, הרב אבן גיאת, והלכת' כר' יוחנן דאמ' דתפי' נעילה אינה פוטרת את שלערבי' אלא לכשתחשך מתפלל תפי' החול ומבדילין בחונן הדעת אתה הבדלת כדרך שמבדילי' במוצאי שבתות, ואפילו חל כפור באמצע השבוע או י"ט מבדילין במוצאו אע"פ שאין בו ששת ימי המעשה, דסדר הבדלות הוא מונה.
ובמוצאי כפור שחל באמצע שבת ובמוצאי י"ט אין אומ' ויהי נועם, שלא תיקנוה אבות [ראשונים] אלא במוצאי שבת לחול, וגם לא במוצאי שבת לי"ט, ואף כשבא י"ט באמצע שבת אין אומ' אותו במוצאי שבת, משום דליכא ששת ימי המעשה.
וכת' רב עמרם ז"ל, לאחר עושה שלו' תוקעין קשר"ק פעם אחת והולכין לבתיהן לשלום. וכן כת' רבי' היי ז"ל, כי מנהג כל ישראל לתקוע בשופר במוצאי יום הכפורים ולא משום חובה אלא זכר ליובל, שנ' ביום הכפורי' תעבירו שופר בכל ארצכם, או לערבב את השטן, ע"כ. ומפו' בר"ה, [ח' ע"ב] מר"ה עד יום הכפורי' לא היו עבדי' נפטרי' לבתיהן, ולא שדות חוזרו' לבעליהן תקעו ב"ד בשופר בכפור עבדים נפטרי' לבתיהן, ושדות חוזרו' לבעליה'. ועל כן אנו עושי' זאת התקיעה בכפורי' זכר ליובל שהיו עושי' כך בזמן הבית שיבנה במהרה בימינו אמן. ואני ראיתי מקומות שאין עושי' אלא תקיעה אחת בלבד והיו אומ' דדיי בתקיעה אחת לבדה זכר ליובל, וירא' לי בין למאן דאמ' זכר ליובל, בין למאן דאמ' לערבב את השטן צריך לעשות קשר"ק סימן אחד שלם, דכתי' והעברת שופר תרועה גומ' ביום הכפורי' תעבירו שופר בכל ארצכ', ותרועה היא יבבא, וכבר ביארנו כי צריך לתקו' קשר"ק קש"ק קר"ק ולכל הפחות לחוש לספיקות ולא להפסקו' כרבי' יעקב צריך לעשות קשר"ק זכר לתרועת היובל שהיו עושין בזמן הבית, וגם לערבב את השטן צריך תקיעה ותרועה ואי אפשר לתרועה בלא שברי', ותרועה כעניין קשר"ק, דאמרי' בר"ה, [ט"ז ע"א] א"ר יצחק למה תוקעי' ומריעין כשהן יושבין, וחוזרין ותוקעין ומריעי' כשהן עומדין כדי לערבב את השטן, דאלמא בתקיעה ותרועה הוא דמערבב את השטן, והתם הוא דכתי' ג' תרועו' צריכי' להעשות ג' פעמי' קשר"ק מעומד למלכיו' וזכרונו' ושופרו', אבל בכפור דלא כתיבה אלא תרועה אחת דיי לו בסימן אחד לבד לערבב את השטן, ושלום. אב"ן הירחי. ודאמ' רבה [שם ט"ז ע"ב] כל שנה שאין תוקעי' לה בתחילתה מריעי' לה בסופה, מאי טעמא דלא איערבב שטן, לאו כגון דאיקלע ר"ה בשבת דהא רבה גופיה אמ' טעמא דלא תוקעי', משום שלא יעבירנו ד' אמות ברשות הרבי', אלא דאיקלע בחול ואיתליד אונסא ולא תקעו, כך קיבלתי מרבותיי בצרפת. אב"ן. ואני ראיתי בצרפת מקומו' שהיו תוקעי' לאחר תפי' נעילה מיד לפני תפי' ערבית, וכן כת' ר"ש ז"ל בסידורו, ואמ' הטעם אחרי שאמ' חכמי' בשבת [קי"ז ע"ב] בפ' כל כתבי כל מלאכת עבודה לא תעשו, יצא תקיע' שופר ורדיית הפת שהיא חכמה ואינה מלאכה ואין האיסור מלתקוע בשבת אלא שמא ילך אצל בקי ללמוד ויעבירנו ד' אמות ברשות הרבי', הכא אין לחוש כשכבר למדו הלכו' תקיעה מר"ה, והשופר בבית הכנסת ואין לחוש לכך, כך ראיתי ואין נראה בעיניי. אב"ן. ומנהג ספרד ופרובינצ' (לומר) לאחר תפילת ערבי' וכן עיקר.
יסוד העמרמי, ומבדילין על היין כדרך מוצא' שבתו' ואע"פ שחל להיות באמצע שבת (ו)מבדי' על האור, מפני שאסורי' להשתמש בו ביום הכפורי', דא"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן [פסחים נ"ד ע"א] מברכי' על האור במוצא' שבתו' ובמוצאי יום הכפורי', וכן עמא דבר. וכן הלכה, מיהו משונה יום הכפורי' משבת בדבר זה דבמוצאי שבת מברכי' על האור היוצא מן העצים והאבני' ובמוצאי הכפור אין מברכי' אלא באור ששבת, אבל לא לאור היוצא מן העצים והאבנים. ויראה לי במוצאי שבת דמברכינן להודיע דאור במוצאי שבת איברי, אבל במוצאי כפור דלא איברי לא מברכינן עליה אלא באור ששבת להודיע כי הבערת האש אסור' בו ביום, וכן שאר כל המלאכות, והבערה בכלל היתה, ולמה יצאת דכתי' לא תבערו אש בכל מושבותיכ', ללמד על כל המלאכות לשבת וכן לכפור, שנ' וכל מלאכה לא תעשו בעצם היום הזה וגומ', ולכך אין אנו מברכי' אלא באור ששבת ממלאכת איסור להודיע כי מעתה מותרי' ליהנות ממנו ויאותו לאורו. אב"ן. וזה מנהג כל ישרא' להדליק את הנר בערב הכפורי', אומ' העולם משום דבעינן אור ששבת. ואני מצאתי למנהג טעם יפה במדרש, ויקחו אליך שמן זית זך, אמ' הקב"ה וכי לאור שלכם אני צריך, והלא כל ארבעי' שנה שהלכו ישראל במדבר לא הלכו אלא לאורי, אלא לשמור נפשותיכ' המשולה לנר, שנ' נר אלהים נשמת אדם וגומ'. ואמרי' בפ' הרוצה לידע אם שנתו עולה יפה, מדליק לו נר בר"ה ויראה אם שנתו עולה יפה, מיכאן יש לי סמך להדליק את הנירות בליל הכפור. אב"ן הירחי.
וזה שנהגו חסידי צרפת לעמוד ביום הכפורים כל היום, מצאת' סמך לדבר בפרקי ר' אליעזר פרק מ"ו, ראה סמאל שלא מצא עון לישראל ביום הכפורי', אמ' לפני הקב"ה, רבונו שלעולם ישראל הם עם אחד בארץ כמלאכי השרת, מה מלאכי השרת יחפו רגליהם, אף ישרא' יחפו רגליהם ביום הכפורים מה מלאכי השרת אין בהם אכילה ושתייה אף ישראל אין בהם אכי' ושתיי' ביום הכפורי', מה מלאכי השרת אין בהם קפיצה אף ישראל [אין בהם קפיצה ביום הכפורים, מה מלאכי השרת עומדין על רגליהם אף ישראל] עומדי' על רגליהם ביום הכפורי', מה מלאכי השרת שלום ביניהן ונקיים מכל חט, אף ישראל שלום ביניהן ונקיים מכל חט ביום הכפורי', והקב"ה שומע עדותן שלישרא' מן המקטרג אותם ומכפר עליהם וכו'. אב"ן הירחי. והיינו דאמרי' ביומא, [כ' ע"א] שטן בכל שתא אית ליה רשותא לאשטוני, [אבל ביומא דכפורי לית ליה רשותא לאשטוני] שנ' יגער יי' בך השטן, השט"ן בגמטר' שס"ה פחות חד הוי במניין, כמניין ימות החמה, חסר חד, ושלום. אב"ן.
כת' רבי' יעקב מ"כ, דאע"ג דתנן [ביצה י"ז ע"ב] [ב"ה אומ' מטבילין את הכל מלפני השבת ואדם בשבת וביום טוב, ותנן נמי] [שם י"ח ע"ב] כל חייבי טבילות טובלין בין בט' באב בין ביום הכפורי' היינו למאן דאמ' טבילה בזמנה מצוה, והואיל והוא מצוה הותרה בשבת וביום הכפורי' ובט' באב, אלא למ"ד אינה מצווה אסור, דאפשר מיומא אחרינא, תדע דתנייא [יומא פ"ח ע"א] כל חייבי טבילות טובלין דאינן טבילתן ביום, נידה ויולדת טבילתן בלילה, בעל קרי טובל והולך עד המנחה, ר' יוסי אומ' כל היום כולו טובל מן המנחה ולמעלה אינו יכול לטבול, והרי ר' יוסי אית ליה טבילה בזמנה אינה מצוה והואיל וכן וגם אין צריך תפילה משהי ליה עד למחר, ומאי דאמ' עד המנחה טובל, הני מילי לבעל קרי משום צורך תפי', אבל אדם שאינו בעל קרי אע"פ שכוונתו למצווה לצורך התפילה שאינה מצווה היום יתר מלמחר אסור לטבול, ועוד דקיימ' לן כר' יהודה בן בתירא [ברכות כ"ב ע"א], ועוד דאנן קיימ' לן דטבילה בזמנה אינה מצווה, והרי מעשים בכל יום דלנידות שלנו סגי בחדא טבילה. ויש אומ' דלתפילה יכול לטבול ביום הכפורי' דלא פטרנו ר' יהודה אלא לדברי תורה, דכתי' הלא כה דברי נאם יי', אבל לתפי' לא, כדתנן היה עומד בתפילה ונזכר שהוא בעל קרי, וכן פר"ח ז"ל דר' יהודה לא קאמ' אלא לתורה אבל לא לתפילה, ונראין דבריו, ועושין כן אנשי ארץ ישראל, וכן מנהג פרובינצ' לטבול ערב הכפור וכן עיקר. [וכן כתב רבנו האלפאסי בשם רבנו האיי ז"ל בהלכות ברכות וכן ראיתי ברוב מקומות ספרד שכל בעלי קריין אינן מתפללין עד שירחצו בט' קבין. ולפי שהדבר ישר ונכון בעיני כתבתי חזיון אחד אשר חזה אחד מחכמי מריורש על זה ששאל לבעלי החלום על טבילת בעלי קריין אם יש לסמוך על הירוש' ולומ' כי תקנת עזרא לא נתקבלה בכל המקומות ובמקום שנהגו נהגו, ובמקום שנהגו שלא לטבול או לרחוץ מותר, או אם הלכה כדברי הגאונים המחמירין ומצריכין טבילה או ט' קבין לתפלה. והשיבו לו, ועבדתם את יי' אלקיכם הוי אומ' זו תפלה, ואיפשר טמא ומקריב קרבן בתמיהה, ואם תאמר שאר טמאות, אינה דומה טומא' מאונס לטומאה מדעת, אינה דומה טומאה הבאה ממקום אחר לטומאה היוצאה מגופו, ועזרא כשתקן ברוח הקדש ראה ותקן, ועוד דזה גרם ארך הגלות וחזר בו הירוש' ואמ' קודם תקנת עזרא נשנית משנה זו, ודבר זה גרם ארך הגלות כי אם היתה תפלת ישראל כתקנה נתקבלה זה ימים רבים אך סכלות הגלות ותלמוד תורה ומעשים טובים הם העומדים לישראל, ועוד השיבו לו, שמעתי מאחרי הפרגוד ליטהר כל ישראל יחד אי איפשר אך אם יטהרו שלוחי צבור בכל מקום ימהרו ביאת הגואל ובכל מקום מקטר מגש לשמי, אבא אליך וברכתיך, ע"כ, ולפי שישרו הדברים בעיני מאד כתבתים ללכת בדרכי טובים וארחות צדיקים לשמור].
